עו”ד אורי דניאל: “מתי ניתן לערער לבית המשפט העליון על פסק בוררות?”
לאחרונה נדונה בבית משפט השלום בתל אביב סוגיית זכויות יוצרים שבה היה מעורב חזאי ערוץ 10, דני רופ. תושב אילת הנחשב חובב מזג אוויר הגיש תביעה כנגד ארבעה נתבעים, ובהם רופ – לאחר שגילה כי תמונה שצילם ב-2015 ובה הרי אדום מכוסים בשלג, פורסמה על ידי הנתבעים באמצעי מדיה שונים, ברשת האינטרנט. רופ העלה את התמונה לדף הפייסבוק שלו לאחר שקיבל אותה בקבוצת וואטסאפ.
הצלם פנה אל רופ כדי שיסיר את התמונה, אך לא קיבל מענה. השופט שדחה את התביעה, קבע כי לחזאי לא היה יסוד להניח שיש צורך באישור לעניין זכויות היוצרים, שכן היא הגיעה באפליקציית וואטסאפ של מתעניינים בתחום וכן משום ששיתוף תמונות אלה הוא עניין שבשגרה בקבוצת הוואטסאפ שבה חבר רופ. כמו כן, קבע השופט כי החזאי הוא ‘מפר תמים’ על פי סעיף 58 לחוק זכויות יוצרים, ולא ידע שהיה צריך לדעת שישנה זכות יוצרים ביצירה שאותה העלה לפייסבוק, ללא שימוש מסחרי כלשהו.
השופט קיבל את טענת רופ לפיה הוא לא קרא את הודעת הצלם בפייסבוק, שכן הוא לא קורא את ההודעות הרבות הנשלחות אליו בפלטפורמה זו. לדברי השופט, על הצלם היה לפנות אל החזאי בערוצים אחרים לאחר שלא קיבל מענה.
מה אומרים החוק והפסיקה?
כשאנו מקבלים תמונה כלשהי לידינו, בהנחה שהיא לא תמונה פוגענית (כמו תמונת עירום) שהפצתה היא עבירה, יש לדון במשוכה הבאה, האזרחית, של דיני הקניין הרוחני. עו”ד אורי דניאל מחלק את הסוגיה לשני ענפים: השימושים המסחריים בתמונה והשימושים שאינם מסחריים בתמונה, שלא למטרות רווח. לגבי השימושים המסחריים, הם פחות רלוונטיים לענייננו, אך נדרשת בדיקה, דרישה וחקירה, תוך הקפדה יתרה באשר למקור התמונה, ולא ניתן להסתפק בעצימת עיניים (“אני לא יודע של מי התמונה ולכן אני יכול להשתמש בה”). להיפך: צריך לדעת של מי התמונה כדי לחפש את בעל הזכויות ולבקש אישור להשתמש בה.
שימושים שאינם מסחריים
בשימושים שאינם מסחריים, המבחן הוא הפוך. לפני שנצלול לתוך הנורמה שחלה על זכויות קניין רוחני בשימוש לא מסחרי, עו”ד אורי דניאל מבהיר שאת המקרה של רופ איננו מכירים לעומק. באופן כללי, טענה לפיה התמונה שירתה מוניטין של אתר מסוים, היא טענה שניתן לטעון בבית המשפט ולעתים היא תהא קבילה, והכל תלוי בנסיבות: מה אופי השימוש שנעשה ומהו הרווח, גם אם מדובר ברווח משני ולא ישיר.
כשמדובר בשימוש פרטי, גם אז אנחנו מבחינים בין שני ענפים עיקריים: האחד הוא למטרות חינוכיות, אקדמיות וציבוריות, שאז ההגנה כלפי ‘מפר הזכויות’ היא הגנה כמעט מוחלטת. נעסוק בענף השני והמעניין יותר לציבור והוא הפצה של תמונות, שימוש בתמונות ברשתות חברתיות וכל שימוש אחר שאיננו למטרה מסחרית או חינוכית.
נשאלת שאלת היעילות: מיהו הגורם שהיה יכול להביא בצורה היעילה ביותר להגנה על זכויות היוצרים ועד כמה, ובנוסף עד כמה המעיין או המתבונן התמים, יכול או צריך היה להסיק שמדובר ביצירה מוגנת. בכל הנוגע לצילומים, ניתן לסמן את הצילום ב’חותם מים’ (WaterMark) עם שם הצלם, ובכך הוא יבטיח שהצילום לא יופר. בדיוק כך נפסק בעניין דני רופ – אם הצלם היה מעוניין שלא יפרו את זכויות היוצרים שלו, הוא היה יכול לעשות זאת באמצעים יעילים וסבירים דוגמת חותם המים.
עו”ד אורי דניאל מציין שבימינו, עצם העברת התמונה, שאין עליה סימנים מעידים שהיא תמונה מוגנת, באמצעות הרשתות החברתיות, משרתת את מטרת ההפצה ולכאורה מי שמפיץ אותה ומשתמש בה, דווקא מגשים את התכלית שלשמה נוצרה התמונה – להפיץ אותה כמה שיותר. העמדה הזו, לפיה הפצת התמונה היא הענקת כבוד ליוצר היצירה, לא תשתנה אם הוא יוסיף לה סימן מים – להיפך, שמו דווקא יואדר – וההפצה תהיה לצד ציון שמו.
נחזור למקרה שבו פתחנו – מה שעמד לדיון הוא לא ההפצה עצמה, אלא ההפצה ללא ציון שם האמן. גם אז, כאשר מצוין שם האמן, נתונות לו הברירות הבאות:
- להקפיד שהפרסום יהיה תוך ציון שמו.
- לבקש להסיר את הפרסום למרות ציון שמו, שכן הוא מעוניין למכור את היצירה בעצמו ולא מעוניין שהיא תופץ, אלא באופן שהוא יחליט עליה.
- לאסור לחלוטין את השימוש המסחרי בה, אלא אם יגיע להסכמה עם המפרסם המסחרי לגבי התגמול והתשלום.
ולסיכום, למרות שהחוק מגן לרוב על היוצר, כדי להבטיח את זכויות היוצרים יש לציין בצמוד ליצירה כי היא מוגנת בזכויות יוצרים.
תכנים קשורים נוספים
