מעשה שהיה כך היה. עסקינן בבני הזוג א’ ו-ט’ שהחליטו להינשא ובשלב כלשהו בחייהם המשותפים, לאחר שא’ נפצע וקיבל פיצויים, ואילו ט’ קיבלה באותה העת ממש ירושה משמעותית – החליטו השניים לרכוש דירה כאשר כל אחד מבני הזוג שילם חצי מהסכום. בדירה המשותפת הזו נולדה גם בתם.
הדירה הועברה במלואה לט’ אך התמורה חולקה שווה בשווה
לימים ולמרבה הצער, א’ ו-ט’ התגרשו. הגירושין עצמם התנהלו ברוח טובה יחסית ולכן הם סברו כי אין מקום לפנות לעורך דין. מכיוון שלבני הזוג נולדה בת, בעת השלמתו של הליך הגירושין, אמר לשניים פקיד העזר ברבנות כי על מנת לקדם מהר ככל הניתן את התהליך – על גבי הטופס שהם נדרשו למלא – נכון יהיה לרשום שכל הדירה תעבור לט’ כך שלבת יהיה איפה לגור (מרכיב המכונה “מדור” בעגה המשפטית). הסכם גירושין זה קיבל תוקף של פסק דין ומכוחו – הייתה כל הדירה של ט’.
בחמש השנים שלאחר מכן השכירו בני הזוג את הדירה ולאחר מכן הם מכרו אותה. התמורה שהתקבלה על הדירה חולקה בין הצדדים שווה בשווה וזאת בשונה מפסק הדין שמועיד את הדירה אך ורק לרשותה של ט’. זמן קצר לפני המכירה נוצר בין בני הזוג סכסוך באשר לגובה המזונות שיהיה על א’ לשלם ובשלב הזה פתחה ט’ תיק הוצאה לפועל בגין אי-תשלום מזונות כנגדו. זאת לאחר שהדירה כבר נמכרה.
בעצה אחת עם עורך דינה, החליטה ט’ לתבוע את החלק היחסי של הכסף אשר הועבר לא’ תמורת הדירה. ט’ עשתה כן וטענה כי מדובר בלא יותר מהלוואה שהיא העניקה לו. התביעה עמדה על סך של בין 200,000$-150,000$ ועד לשלב ההוכחות במשפט, יוצג א’ על ידי עורך דין אחר כאשר לכל אורך הדרך נדמה היה כי הדיון בתיק נסוב אך ורק סביב השאלה כמה כסף יהיה על א’ לשלם לאשתו לשעבר.
טענותיה של ט’ לא עמדו בקנה אחד עם התנהלותה בפועל
בשלב הזה, ערב פתיחתו של שלב ההוכחות, בחר א’ להגיע למשרדנו ולהיות מיוצג על ידינו בכלל ועל ידי עורך דין אורי דניאל בפרט. הפתרון המשפטי שנמצא היה משלים והתפרש אפוא על שני אפיקים מקבילים: האחד, המטרה הייתה להראות שפסק הדין של הגירושין קיבל תוקף ניתן מספר שנים קודם לסכסוך שנתגלע ביניהם, מה שלא הפריע, לט’ לחלק את התמורה בגין הדירה באופן מדויק – שווה בשווה.
כמו כן, ביקשתי להראות כי למעשה, כל התנהלותה הכספית והאישית של ט’ ביחס לא’ שוללת מן היסוד את קו הטיעון שלה- ולפיו – מדובר היה בהלוואה. ובדיוק את זה עלה בידינו לעשות.
הצלחנו להוכיח לבית המשפט כי אין זה שסביר שאם ט’ פתחה תיק הוצאה לפועל בגין חוב מזונות בסך 400 ₪ נגד א’, הרי שבמקביל היא העניקה לו הלוואה על סכום כה גדול השווה למחצית דירה. זאת ועוד, הוכחנו שלא היה כל הסכם הלוואה בין הצדדים – מסמך שחייב שיתקיים וייחתם בהנחה ובני הזוג גרושים – דרישה שאינה קיימת בין בני זוג נשואים.
לא סביר היה זה בעינינו שאישה תעניק הלוואה כה רחבת היקף בלי מסמך, ערבויות ובטוחות למי שבהליך מקביל היא תובעת ממנו באופן אגרסיבי כספי מזונות – קטנים מאות מונים מהסכום שהועבר בתמורה לדירה.
מעבר לכך, הראינו לבית המשפט גם כי טענת ההלוואה של ט’ משוללת כל יסוד בין היתר משום שסכומי ההלוואה שהועברו לכאורה לא’ מדויקים עד לאגורה האחרונה מכיוון שהם מהווים למעשה בדיוק מחצית מתמורת הדירה – שהועברה בתשלומים. לאור העובדה שסביר הוא כי הלוואה תינתן בדרך כלל בסכום עגול ולא כה מדויק – הרי שהצלחנו לשכנע את בית המשפט כי לא הייתה זו כוונתה של ט’ להעניק לבעלה לשעבר כל הלוואה מסוג זה או אחר מלכתחילה.
בסופו של דבר ולשמחתנו, אימץ בית המשפט את טענותינו במלואן ודחה את תביעתה של ט’. הפתיח של פסק הדין ולפיו “התובעת אומרת דבר והיפוכו בהבל פה ומצפה שנאמין לגרסתה המפוקפקת” מדבר בעד עצמו. הואיל וט’ הייתה התובעת בתיק דנן, הרי שנטל ההוכחה הוטל עליה – והיא מצדה – לא עמדה בנטל הנדרש משום שהיא שבחרה בקו טיעון כוזב ולא סביר.